<h1>צידה לדרך מאמר ראשון כלל א' פל"ו</h1>
<h2>דף כח:</h2>
לפי שכל אדם שצריך לשאול חפציו מאדונו מחוייב לברכו ולהללו במהלל נאה כעבד לפני רבו סדרו לנו אלה השלש ברכות הראשונות כמו שכתבנו מדבריהם ז"ל לעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואחר כך ישאל צרכיו. והתחיל בברכת אבות וחתמו במגן אברהם כי הוא עליו השלום היה ראש ויסוד לאמונתנו. וידוע הוא לפי קבלתנו ולפי הנמצא בספרי הקדמונים כי הוא היה סבה להודיע ולפרסם אמונתו יתברך ואמרו שגדל בכותא מקום שהיו עובדים לשמש ולירח ולכוכבים והיה להם השמש המנהיג הגדול של מעלה ומטה ובעבור שאברהם חלק עמהם באמונתם השליכו המלך בבית הסוהר ומשהיה מוכיח ומהביל אמונתם ואחר כן פחד המלך שישחית עליו ארצו ויסירם מאמונתם גרשו אל קצה ארץ כנען אחר שלקח כל אשר לו ובארץ כשדים אמר המלך והשליכו בכבשן האש כפי קבלת רבותינו ז"ל שקבל אביו לפני נמרוד ששבר צלמיו וניצול כמו שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. ומאותה שעה היה הרצון לפניו ית' שיגדלנו ויתן לנו את ארץ כנען בעבור שסבל עינויים רבים וצער גדול לפרסם אמונתו וצוה לו לעזוב את בית אביו וארץ מולדתו וללכת אל ארץ כנען ולקרוא בשמו בארץ הנבחרת וימשוך בני אדם לעבודתו ושיברכהו ויגדל שמו. ברכו מכל גוים כי הנה היום מפורסם כי רוב העמים הנודעים לנו נקראים על שמו כי הישמעאלים אומרים שהם בני אברהם וכן כל בני אדום וזהו למעלת אברהם אבינו עליו השלום שהיה שלם מכל השלמים במעלת המדות ובמעלת השכליות כי אף על פי שהיה הולך ממקום למקום ומממלכה אל עם אחר היו המלכים והשרים כורתים עמו ברית, אמרו חז"ל ואעשך לגוי גדול זה שאומרים אלהי יצחק ואגדלה שמך זה שאומרים אלהי יעקב יכול יהיו חותמין בכולם ת"ל והיה ברכה בך יהיו חותמים ולא בהם. ולפי זה התקינו ברכת אבות וחתמו באברהם אבינו ע"ה. ויש בברכה זו סדור שבחו יתברך שהוא גדול וגבור ונורא ועליון גומל חסדים טובים כי כל הבא מאתו יתברך אלינו חסד הוא. והוא קונה הכל לרמוז על שחדש עולמו. ושזוכר לנו חסדי אבות ואם הרבינו פשע. ושקיים נבואתו לשלוח לנו הגואל. ואנו מהללים אותו באלה השמות אם הם תארים ומפני שמפורסם לכל בעל שכל שלא נשיג כמה שיכלתנו להשיג אלא במניעות ובמניעות לא יודע דבר באמתת הענין על כן הסכימו כל העולם כי השם יתברך לא ישיגוהו הדעות מה הוא בלתי הוא ית'. והנה אמר דוד במלות קצרות לך דומיה תהלה אלהים. ר"ל השתיקה אצלך הוא השבח וכמו שכתבתי למעלה. ואמר דוד עוד אמרו בלבבכם על משכבם ודומו סלה. אלא בעבור שלא נוכל לשבחו אלא ממה שנמצא אצלנו מן השלמיות בעבור שיעלה בידנו מעט ציור להכיר כח מעשיו על הן התירו לתאר בהם הבורא יתברך ושהם תארי פעליו הנראים בארץ ואמרו חז"ל דברה תורה כלשון בני אדם. אחרי שמצאנו כיוצא בהם השלמה ובדברי הנביאים. אבל אין לומר ולהתפלל ולהתהלל בהם ית' בכל אשר נמצא מחובר למחברי' ולמשוררים שהתירו יד לשונם כמו שהאריך בזה הרמב"ם ז"ל. והרוצה לומר תחנונים אחר תפלתו המסודרת מפי אנשי כנסת הגדולה יקרא בספר תהלים שנאמר על ידי עשר נביאים וכיוצא בו על כל צרה שלא תבוא.
הברכה השניה ברכת גבורות. בעבור שירידת גשמים היא מנפלאות הבורא יתברך ברדתם בעתם לכל הארץ לפי טבעה ומזגה וכבר הוכיח בגבורתה לאיוב בספרו מנפלאותיו מהנבראים בעולם ההוה וההפסד. ואמרו חז"ל שהוא מדברים שלא נמסרו לשליח ואעפ"י שכתבו בעלי הטבע סבת ירידת הגשמים כמפורסם בספריהם שהם מהאחד משני אדים העולים מן הארץ והוא האד הלח וכתיב ואד יעלה מן הארץ. אמנם הש"י הוא המעלם והמורידם בעתם כפי תועלת הארץ ולרצונו באנשים הדרים עליה ומונע אותם בחטאם. אמר הנביא היש בהבלי הגוים מגשימים וגו'. ובעבור שכל חיי ההוים נפסדים תלויים בגשמים שבחנו אותם בהם. והזכירו בזה תחיית המתים שהוא עקר מעקרי אמונתנו והגשמים דומים לה שמחייה כל הווה נפסד ומצמיח כל עץ וכל עשב אחרי שיבש ואבד כח לחלוחו.
הברכה השלישית אתה קדוש. שבחנו לשם שהוא נפרש ונבדל מכל נבראיו מעלה ומטה בכל מכל כל ואין לו יחס עמהם כלל וכן פירשו חז"ל קדושים תהיו פרושים תהיו שנהיה נבדלים ופרושים מכל האומות בכל מיני טהרה.
הברכה הרביעית אתה חונן. ידוע כי החומר מסך גדול לבלתי נשיג כל מושכל ובפרט בעבור שגדלנו מקטנותנו בלי ידיעה שלמה ולא יצא השכל מן הכח אל הפועל אבל הורגלנו כמו שאר בעלי חיים שאינם מדברים לאכול ולשתות ולהשתגע בלי שום השתדלות במושכל וכמו שכתוב בתחלת היצירה כי יצר לב האדם רע מנעוריו. וזה סבת גבור התאוות הגופניות על כח הדבר והיצר הטוב שהוא הפך היצר הרע שהוא השטן והוא מלאך המות החוטא והמחטיא. והיצר הטוב הוא הכח השכלי אשר באדם ולכן תחלת מבוקשיו הוא ממנו יתברך שיתן לנו חכמה בינה והשכל. ואמרו אתה חונן לאדם דעת וחתמו בה לפי שהוא מתת הש"י מאין עוזר אנושי והוא סבה לכל חכמה וידיעה כי הדעת יורה על המושכלות הראשונות ומהם יבין וישכיל דבר מתוך דבר כי הם הקדמות לשאר המופתים ותלדנה תולדות מופתיות. וכזה הדרך ימצא מופת לכל חכמה מופתית. וכל אשר ילמד האדם מכח המושכלות הראשונות שחנן בהם את האדם בלי למוד אבל הן ידועות לחומר השכל אשר באדם. ואמר מלמד לאנוש בינה כי מתוך המושכלות הראשונות יקרא שכל קנוי וזה יקרא בינה ולכן אמרו חז"ל אם אין דעת אין בינה. ר"ל כי אם לא היו המושכלות הראשונות לא היה מציאות לבינה. ואם אין בינה אין דעת רוצה לומר כי לולא השגת הבינה הקנויה אין שלמות לדעת שלא תשלם החכמה במושכלות הראשונות בלבד. לכן אנחנו מודים שחננו דעת ולמדנו בינה ואנו מבקשים ממנו יתעלה שישלימנו בשתיהן. ועוד שנשכיל ונתחזק בלמוד עד שישוב הכח המשכיל שבנו פועל עד שיהיה בנו שכל ומשכיל מושכל בפועל להדמות לשכלים הנבדלים וזהו המכוון במלת והשכל ואנו חותמין בדעת לפי שהיא מתת האלהים.
הברכה החמישית השיבנו אבינו לתורתך סמוכה לברכת חונן הדעת. לפי שעיר פרא אדם יולד כאשר כתבתי והרגלנו בבהמיות ומה יעשה החומר ולא יחטא. ואחר שהודינו שחנן אותנו בדעת ובו ישכיל האדם בעבודת יוצרו ויכיר גודל רשע יצרו ראוי לבקש מהש"י שיפתח לנו שערי תשובה שאמרו החכמים זכרם לברכה בא לטהר מסייעין אותו. וכאשר ישיבנו לתורתו המורה כל סורר ומורה בדרך ישרה, ובה נקרב לעבודתו, יחזירנו בתשובה שלמה. ורצוני לכתוב בדרכי התשובה פרקים ידועים בהלכות ראש השנה ויום הכפורים לכן לא הארכתי במקום הזה.
הברכה הששית סלח לנו סמוכה לברכת תשובה כי אין ראוי לבקש לחוטא לאדונו שיסלח לו עד שישוב בתשובה שלמה על כל גדריה ותנאיה כמו שאני עתיד לכתוב בע"ה ואחר ששב עשה עמנו חסד ורחמים לקבל בעלי תשובה ואם לא היינו ראויים לסליחה חסד שחטאנו למי שגמלנו כל טוב מעודנו ואם לא היינו ראויים לכך אבל הוא רב חסד לכל השב בפיו ובלבבו כמו שכתוב בפרשת מצות תשובה ואמר כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו ועוד היה חסד גדול ממנו יתברך שאם לא היה מקבל השב בתשובה היה הולך וחוטא ומחטיא ומסית ומדיח לחטוא אחר שלא היה מיחל סליחה על עונו ויסיר מסוה היראה מעל פניו וכן אמר דוד כי עמך הסליחה למען תורא.
הברכה השביעית ראה בענינו סמוכה לסליחה לפי שקרב החוטא לעבודתו ונסלח לו ראוי לבקש לאדונו שיראה בעניו ויריב ריב נפשו ויגאלהו מצרות המתרגשות ובאות לעולם ובפרט ליושבים בגלות מפוזרים בכל העמים ובכל המדינות והם מוכנים לקבל כל הקורות המוצאות לעבדי' השוכנים תחת יד אדוניהם, ואנו חותמין בה גואל ישראל להורות כי בכל עת ובכל שעה גואל אותנו מיד חזק ממנו ועושה עמנו נסים ונפלאות כקריעת ים סוף ושאר הנפלאות בהעמידנו בגלותנו כמו שייעד ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם וגו'. ואין אנו מכירים בנפלאות שעושה עמנו בכל יום ובכל עת ובכל שעה כמו שאמר דוד לעושה נפלאות גדולות לבדו ואמרו חז"ל במלת לבדו שאין בעל הנס מכיר בנסו.
הברכה השמינית רפאנו ה' סמוכה לגואל ישראל לפי שמשגאלנו השם מאויבינו ומקורות הזמן מה חסר לו, שיהיה שלם באבריו ושיהיה על המזג השוה בענין שלא יחלה ויוכל לעבוד יוצרו יתברך ויהיה חזק לעשות מלאכתו והשתדלותו כפי טבע המציאות כי האדם מדיני בטבע וצריך לחברה רבה שיעזרוהו על הדברים להחיות נפשו ונפש בניו ובנותיו והסמוכים אליו. ואם יחלה לא יוכל לעבוד עבודתו ולא עבודת שמים. ובעבור ששאלה זאת צריכה מאד לרוב שינוי מזג האדם כמו שכתבתי למעלה קבעוה בתפלה וביעודי התורה אם נהי' עובדי' עבוד' תמה ושומרי' מצותיו ותורותיו ככתוב והסיר ה' ממך כל חולי וכל מדוי מצרים וגו'. ובתחלת הגאולה כתיב והיה אם שמוע תשמע בקול ה' אלהיך והישר בעיניו תעשה וגו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. ואשרי העם שרופא כמותו יתברך רופאו. ואני עתיד לכתוב בע"ה במקומו הראוי לו הנהגת הבריאות למען לא יחטא אדם בידים בגופו אבל אם ה' לא ישמור שוא שקד שומר כי הוא הרופא חנם על פי האמת כמו שאמר דוד הסולח לכל עונכי הרופא לכל תחלואיכי.
הברכה התשיעית ברכת השנים. סמכו ברכת השנים לברכת רפאנו לפי שכשהגופות בריאות צריכות למאכל ומשתה להשיב המותך והנמס מגוף האדם. שאם לא עמד על גדולו צריך מזון להוסיף באבריו. ואם הגיע לכל גדולו והם ימי העמידה מעשרים שנה עד ארבעים שנה כדי להשיב הנמס ולהעמיד הגוף על מכונו צריך למאכל ולמזון. ואחר שהגיעו ימי הירידה צריך להעמיד הגוף שלא ימס ולא יותך מכל וכל עד קץ כמו שכתבתי למעלה. לכן אנו מבקשים ממנו יתברך שיברך שנותינו בשנים הטובות בטל או מטר של ברכה שיהיו פירותיהן כתקנן ולא מקולקלין משדפון וירקון כי הם מזיקין לגוף והם כסמי המות ומרבים חלאים כשהשנים אינן כתקנן כמו שידוע בחכמת הרפואה. והוצרכו לשאול מיני תבואה ופירות, לפי שהיתה הרכבת האדם, האחרונה והדקה שבכל בעלי חיים, לפיכך הוצרך למאכלים משונים ומלאכיות, מה שאין כן בשאר בעלי חיים שיספיק להם העשב היוצא על פני השדה, לא כן האדם לדקות הרכבתו. וזהו שאמר הכתוב עיני כל אליך ישברו וגו' מלמד שהקב"ה מזמין לכל אחד כדי פרנסתו.
הברכה העשירית תקע בשופר גדול סמוכה לברכת השנים שאין ברכה מצויה בכל הארצות אלא כשהיו ישראל בארצם ומן הארץ אשר עיני ה' בה היתה נמשכת הברכה לכל הארצות. מצורף לזה אחר ששאלנו השאלות ההכרחיות לגופות בכל מקום ובכל זמן מה נשאר לנו לבקש אלא שיקבץ נדחי גליותינו. והתחיל בתקע בשופר גדול לפי שבתחלת הישועה ואחד מסימניה יהיה כמו שאמר הנביא והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' ובעבור שקבוץ נדחנו הוא חוץ מן הטבע שיהיה עם שפל ונבזה בגלות זה אלף ושלש מאות שנים ויותר מפוזר ומפורד בין העמים שיתקבצו לצאת מתחת עול הגלות. אנו אומרי' בבקשתנו ושא נס לקבץ גליותינו ואם לא למעננו שיעשה למען שמו כמו שאמר דוד לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד.
הברכה האחת עשרה השיבה שופטינו סמוכה לקבוץ גליות (לפי שבקבוץ גליות ישתנו הדעות כמו שישתנו הצורות וכל שכן כשהם מקובצים מארבע רוחות השמים כי הוא ידוע ומפורסם כי צורות אנשי אשכנז משונות מצורות אנשי ספרד וארץ כוש משתיהן לפי האק"לים ומהלך השמש והכחות שעליהם שמשנים האויר ומשתנים בזה מיני הצמחים והפירות והאוכל מהם ישוב כפי מזגם ולכן ישתנו הלשונות והצורות כאשר הוא מפורסם לכל משכיל וכפי רוב וגודל שינוי הצורות ישתנו הדעות ולא יסכימו איש את אחיו ואפילו היוצאים מארץ אחת ומאויר אחת) הוצרכה התורה לשום שופטים עליהם והוא אחת מהמצות להעמיד הישוב וכל אדם על מקומו יבא בשלום כמו שאמר שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך קל וחומר אל עם אשר נקבצו מכל הארצות צריכים שופטים ושוטרים וכן כתוב ביעודי הגאולה העתידה ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחלה.
הברכה השתים עשר' היא ברכת על הצדיקים סמוכה לברכת השופטים כי כשם שחייב האדם להתפלל על הרעים וחטאים שיתמו מן הארץ כך חייב אדם להתפלל על החסידים ועל הצדיקים ועל הבוטחים בשמו באמת ושופטי צדק.
ברכת שלש עשרה ולירושלים עירך סמוכה לברכות שהתפללנו ובקשנו ממנו ית' שיתקע בשופר גדול לחרותנו ושישיב שופטינו שב לענין הגאולה. כי אחר קבוץ גליות והעמדת שופטים לכלכל העם במשפט אנו מבקשים שישכין שכינתו בירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות וביעודי הנביאים וכאשר תשכון שם שכינתו תהיה הברכה שלמה כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם.
ברכת ארבע עשרה את צמח דוד סמוכה לשכון השכינה בישראל בארץ הקדושה ואז תצמיח קרן לדוד ותהיה הישועה ודוד נשיא להם לעולם ותרוממנה קרנות צדיקים ותרבה הדעת והחכמה ונעבוד את ה' באהבה ובטוב לבב שכם אחד ובמלכות בית דוד נשלם מלכות שמים ויתקיים מקרא שכתוב והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.
ברכת חמש עשרה אב הרחמן שמע קולנו. זאת היא תשלום האמצעיות שהם שאלת פרס. וזאת האחרונה היא ברכה כוללת כל צרכי האדם בכל מיני שאלותיו. ולכן אמרו חז"ל [לא.] כי בברכה זו רשאי לשאול איזו שאלה שיצטרך. וגם חותמת לכל השאלות הפרטיות שאנו מבקשים ממנו ית' שישמע קולנו בכל שאלתנו מאתו כי הוא שומע תפלת כל חי ואין בלתו כמו שכתוב שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו.
ברכת שש עשרה היא רצה ה' אלהינו בעמך ישראל ונקראת ברכת העבודה שאנו מבקשים שישיב כהנים לעבודתן כי העבודה אשה ריח ניחוח לה' ובעבודת הקרבנות תחול השכינה ויבא השפע האלהי כגשם לנו וכמלקוש יורה ארץ ומהארץ הקדושה תמשך הברכה והטובה לכל הישוב. כי ממנה תוצאות חיים. לכל יושבי האיים. וברכתו שלמה מן השמים. וערבה לה' ברכת יהודה וירושלים.
ברכת שבע עשרה מודים אנחנו לך והיא הודאה לו ית' להודות כי אנחנו מודים כעבד שקבל פרס מרבו שמודה לו ומשבחו על כל הטובות אשר עשה לו כי שמע ושומע תפלתנו ונמצא כל שאלותינו יותר מושלמות מאשר שכלנו יכול להשיג לשאלם ופינו להגידם. וכמה מעלות טובות למקום עלינו שעושה עמנו נפלאות בכל יום ובכל עת ושעה ובכל רגע. ואין אנו מכירים ויודעים מהם חלק אחד מכמה אלפי רבבות כמו שאמר הנביא חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו אל כל איש ובכל ימיו. אם לא יטמא בעל בעמיו ועל כל החיים ליתן לו תודות. טוב להודות.
ברכת שמונה עשר' והיא שים שלום והיא החותמת שאין ברכה מצויה אלא בשלום ותקנו לומר ברכת כהנים בין הודאה ושים שלום כי אחר הקרבת הקרבן והשיר ברך אהרן את ישראל שנא' וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם אחר שירד מעשות החטאת. ואם היו מבורכים ממנו ית', לפי שהמון העם והנשים והטף לא יבינו כל מושכל, להפיס דעתם אמר למשרתיו שיברכו את העם. כי אזן מלין תבחן ותנוח נפשם בשמעם הברכה והש"י משלים ברכתם ומקיימה שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. וברכתו השלמה היא השלום שנאמר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. דע כי שם שלום נגזר ממלת שלם שענינו תמימות מלוי כמו שנאמר אבן שלמה מסע נבנה. ותשלם כל המלאכה. ולכן יאמר שלום על העדר מלחמה וקנאה ומזה נאמר שלמים הם אתנו. וזה לפי שהמלחמה והקנאה חסרון גדול לבני אדם ומפסיד הישוב ואחר שהוא חסרון כשיתעדר ימצא השלמות ויתישב העולם. וכן יאמר שלום על בריאות הגוף ועמידתו בשלוה והשקט ועל דרך זה נאמר ואתה שלום וביתך שלום וכן יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך וכן לך נא ראה את שלום אחיך ומזה הענין נקראת השלום ושאלתו איש אל רעהו וכאשר כחות האדם על מתכונת ישרה יאמר שהגוף בשלום לבריאותו ושלותו ושאין הפך במזגו ולא מתנגד. וכן יאמר שלום על מעלות שכליות ומעלות המדות ששלמים כחות השכל והם בשלום עם השם ואינם מכלל אויביו ואין בהם חסרון. ובעבור שאין חסרון בו ית' נקרא בשם שלום שנאמר ויקרא לו ה' שלום. לכן אמרו חז"ל [שבת י:] שאין שואלים חברו בשם שלום בבית המרחץ אחר שמצאנו שנקרא הש"י בשם הזה. ובעבור שמלת שלום תורה על שלום העולם ובריאות הגוף ושלמות הנפש חתמו בתפלה בשים שלום שאנו מבקשים ממנו ית' שישלימנו מכל השלומות וחותמים בה ברוך אתה ה' המברך את עמו ישראל בשלום ככתוב ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום. עד פה הגיע באורי בתפלת שמונה עשרה ברכות ובסמיכות שלהם לפי קוצר דעתי. ואחר חתימת ברכה קודם שיעקור רגליו יש רגילין לומר מלכנו אלהינו יחד שמך בעולמך קרב קץ משיחך עשה למען שמך עשה למען קדושתך הושיעה ימינך וענני. ועוד מוסיפין אלהי עד שלא נוצרתי וכו'. ופוסע שלש פסיעות לאחוריו כמו עבד הנפטר מרבו ונותן שלום לימינו ושלום לשמאלו ולשמאלו קודם שהוא ימין השכינה וכורע לפניו. וכל זה יעשה בכריעה אחת אפים. אל אל בשמים.
